Becoming O
אי שם בגיל ההתבגרות פגשתי בסדרת"החתיכה החסרה" של של סילברשטיין. שני ספרים שהאיורים בהם מעט מזכירים את תכנית האנימציה משנות השמונים של המאה הקודמת - "מר קו",
https://www.youtube.com/watch?v=1zCSMdnBX3Q
והסיפור בהם פשוט ומורכב.בספר השני של הסדרה הקרוי "החתיכה החסרה פוגשת את O הגדול"–הגיבורה – כלומר משולש הקרוי החתיכה החסרה, מחפשת עיגול עם משולש חסר (שנראה כמו הדמות "פאקמן" ממשחקי המחשב של אותן השנים), להתאים לתוכו. וכשסוף סוף היא מוצאת אחרי מסע מפרך בדומה לנסיך התר אחר רגלה המתאימה של סינדרלה לנעל הזכוכית שנותרה מן הנשף ההוא - היא גדלה ומתברר שאין הם מתאימים יותר. נבוך ממשיך הפאקמן לדרכו וגם החתיכה החסרה די נבוכה.
או-אז מגיע "או"
(או אפס? אף
פעם לא ידעתי איך מבטאים את שמו של העיגול המצויר במקום המילה בספר):
"נדמה לי שאתה הוא זה שחיכיתי לו"
אמרה החתיכה החסרה.
"אולי אני החתיכה החסרה שלך?"
"אבל לא חסרה לי חתיכה,"
אמר O הגדול.
"אין אצלי שום מקום שתתאימי לו."
"חבל מאוד," אמרה החתיכה החסרה.
"קיויתי שאוליאוכל להתגלגל יחד איתך..."
"את לא תוכלי להתגלגל יחד איתי,"
אמר O הגדול,
"אבל אולי תוכלי להתגלגל בעצמך."
נזכרתי בסיפור הזה השבוע, בשיעורעל ביון. מי שלא שמעה את קובלסקי מדבר על ביון, סוקר את הביוגרפיה שלו בהקבלה לתורתו שצמחה מבין הסדקים - לא הבינה את ביון מימיה. העובדה שביון פילוסוף ומתמטיקאי ובוחר לסמן "שרירותית" את הBecoming O הפעימה אותי, וכשקובלסקי משרטט את ה"ורטקס", הרחבת נקודת המבט ומדגים אותו על תיאטרון הפלייבק - הלכה והתחזקה בי ההרגשה ששל סילברשטיין הכיר את ביון.. או לפחות את התיאוריה שלו.
בסוף היום, אחרי הסיפורים המסופרים על ידי חברות הקבוצה והעלייה המתגלגלת לבמה, אני מרגישה מותשת. אבל מהסוג הטוב, כזה שמזיז דברים בתוכי.
"בעצמי?
חתיכה חסרה אינה יכולה להתגלגל בעצמה."
האם ניסית אי פעם?"
שאל Oהגדול.
"הרי יש לי זויות חדות,"
אמרה החתיכה החסרה.
"הצורה שלי לא מתאימה לגלגול."
"זויות משתחקות,"
אמר ה O הגדול,
"וצורות משתנות.
טוב, אני זז. להתראות..."
