ולפעמים פתאום יש רגע מאושר
הביטים הלמו בעשר וחצי בבוקר. מוזיקת טראנס מפתיעה ואת מרגישה במסיבה (על מי את עובדת, מתי בפעם האחרונה היית במסיבת טראנס? מתי אי פעם בחייך היית במסיבת טראנס??) האורח הפעם בקורס הוא הדרמה תרפיסט אלי חכם, שמסביר על העוצמה שבמוזיקה, ועל הבחירה דווקא במוזיקה הזאת, ומה היא מעוררת בעיקר בקרב בני נוער עמם הוא עובד. קודם לכן הוא מנחה אותנו בדמיון מודרך על רקע הביטים, ואת נזרקת לזיכרון רחוק כל כך אבל נוכח: עיר הסרטים באילת, לילה זרוע כוכבים במאהל בדווי. מישהו כורך מטפחת סביב מותנייך במיומנות מרפרפת ומפציר בך לרקוד לצלילי אום כולתם. את מרגישה כלואה ונבוכה, מעדיפה להתיישב לצד האש עם החיילים הגדולים
השיחה נסבה על "משינה" הלהקה שאת מעריצה - הכי את איגי כמובן, אבל השגתן רק את מספר הטלפון של יובל ואתמול כשהעזת להתקשר ביד רועדת אורלי ענתה, ונאלמת לשניה וגם היא, ואז כבר פחות וטרקת בבהלה. את מצהירה בנחישות מול החיילים כמה הלהקה הזאת גדולה, ואחד מהם עייף הצביע על השמיים ובקול צרוד ומזלזל אומר - רואה את הכוכבים?! מנצנצים ונופלים נעלמים לפנות בוקר - ככה הלהקה הזאת שאת מעריצה עוד שנתיים לא נשמע עליה בכלל. ואת מביטה לשמיים השחורים שאין בהם גבול-חוצה-סיני ויודעת בתוך תוכך שהוא טועה, וכוכבים נשארים אבל את לא אומרת כמו שאת לא רוקדת
ולפתע ברגע הזה, שלושים שנים אחרי כשהביטים מתגברים כמו סוכריות ענק קופצות על רקע קולו של המנחה, עצומת עיניים את יכולה לרקוד. מה זה לרקוד, לעוף מחוץ לאוהל פורשת נוצות צבעוניות שלא ידעת בכלל שיש לך, על רקע צלילי המכונה את מסתחררת עולה הלילה על רכבת לקהיר, מטפחת כרוכה סביב מתנייך
בתרגיל הבא את משתפת בשלישיה את הסיפור שלך שצץ כך מתוך תרגיל הדמיון המודרך על רקע המוזיקה העיף אותך אל עיר סרטים שרק שרידים אפורים ועייפים ממנה קיימים. הן ממחישות את הסיפור כפי שהן מפרשות אותו - אחת מהן מחזירה את תחושה של הפיתוי והשניה את המבוכה והבושה. ההתלבטות מגולמת בדמות חוה והנחש. תוך כדי ההמחזה את מגלה בהפתעה שחוה הופכת מנבוכה ומפותה לעוצמתית וחופשיה בבחירה שלה. אלחמדולילה
