אך בגרון יש חול
מעגל הבוקר שלנו נפתח במה שמכונה "משחק דופק" קרי בדיקת "דופק" קבוצתי. מישהי נעמדת במעגל ושואלת "מי כמוני...?" וממשיכה את המשפט במה שמתאר אותה באותו הרגע כמו "מי כמוני אוהבת ים" ומי שמרגישה כמוה מחליפה מקום עם אחרות (קצת כמו במשחק הכסאות האכזרי מהילדותJ ומי שנשארת היא השואלת הבאה- מי כמוני...
אחר כך תנחה אותנו אפל לשים לב לתמות העולות מן השאלות/כותרות/סיפורים. כשאני במרכז המעגל אני שואלת "מי כמוני מרגישה שמשהו תקוע לה בגרון" ואפל עוצרת ומבקשת שאספר. אני מספרת ואט אט המחנק משתחרר אפל לא יודעת שמדובר בפורד פוקוס ובאופן משעשע היא מדגישה את ענין הפוקוס – הריכוז בהמחזת הסיפור שלי - 'דרך הייסורים' של להפרד מהמכונית הישנה ולמצוא חדשה..
צורת ההחזרה שבוחרת אפל היא מסדרונות - כל שחקנית מתקדמת קדימה בתורה כמו פוסעת לאורך מסדרון ויכולה להיות כל דמות ולומר כל דבר שהמספרת רצתה לומר או לא.
אמרה? מנחה אפל – אם כן, איזה רגש לא בא לידי ביטוי? ושוב השחקנית והבמאית שבה זוקפת ראשה כשהיא מנחה אותנו להיכנס ולצאת מהמסדרונות הדמיוניים באופן "נקי" וממוקד – פוקוס :)
לדידה של אפל ביטוי של אנרגיה רגשית חסומה – רצוי בקול, שיר ותנועה. על סיום המסדרונות היא מורה – בשורה קדמית כמו
מקהלה.
הנה שיר על מישהי שמבינה בתקיעות
אך בגרון יש חול / מתוך ימים רבים הפכו ללילות של להקת מרסדס בנד. ומי שטרם ראתה את הסדרה תעשה לי ילד 2 כדאי
