העניין עם כתה ב' - היא אומרת - שזה מגניב נורא לעלות כתה, אבל בכתה א' הכל היה חדש וליוו אותך כל כך ועכשיו? היא משתפת את כולנו אך הפניה מיועדת אל מנחי הקבוצה. החזרה מחופשת הסמסטר החלה מתוקה. אחרי חיבוקי ונישוקי ה"הי", הגיע "דאון" חזק כשהגבר בקבוצה – כן יש כזה אחד מסתבר (!) סיפר על מה זה אומר בשבילו להיות גבר יחיד בקבוצה של נשים. בניגוד לקלישאות, זה מרגיש רע מאד. נושא החריג בקבוצה הלך והדרדר. (הכאב הקטן בגרון שהגעתי איתו בבוקר לא השתחרר אלא התעצם ובסוף היום אני מגלה שאני חולה).

"רגע, שקט!" צווחת עלי המספרת כשאני מנסה להסביר לה בהתלהבות יתר על כמה נהדר שהסיפור שלה השתחזר כרגע תוך כדי שאנחנו מדגימות לה אותו. "אני צריכה שקט!" היא צועקת עלי ואני משתתקת. היא מדברת מהר והמילים שלה נבלעות, מכסות. אני נזכרת - היא עדיין לא שם. היא מבועתת ממה ששיתפה, מהעובדה שזה מומחז לה כך מול הפרצוף. הייתי שם אני חושבת ובהמשך גם משתפת. כל כך דומה זה הרגיש לי עד שנדמה לי שהיא צריכה לעבור בדיוק בדיוק מה שאני ואו אז תגיע הגאולה. היא מדייקת אותנו המשחקות לפניה ומחזירה אלי מבט (