הדברים שמאחורי השמש

קיסרי מרחיבה עוד על הגישה הנרטיבית, מעגנת במצגת ומקורות אקדמיים. "האמת הנרטיבית" אינה צילום של "האמת ההיסטורית" - היא מצטטת את Spence (1982) – היא אמנם מבטאת אותה בחלקיה, אך גם שבה ובוראת אותה שוב ושוב. היא מדברת על הסיפור כמיכל ומדגימה על מקומות בהם עבדה עם קשישים תשושי נפש, כיצד המחשת סיפור חייהם באמצעות תיאטרון פלייבק חיזקה וחיברה את חלקי הסיפור של אותם אנשים.

ובינתיים, המיכל הקבוצתי שלנו מוכן להכיל סיפור של ילדה שהתקשתה להירדם אחרי שאושפזה בבית החולים בגיל צעיר מספר ימים ונאסר על הוריה להשאר איתה. היא מתארת את הריק, החידלון והתהום המשפיעים עליה עד היום. על הבמה מרדימים ההורים את בתם הקטנה. קיסרי עוצרת את הסצינה ומבקשת מהמספרת לדייק וזו מביימת את השחקנים המשתתפים ומבקשת מהילדה על הבמה ללמוד את הדרך להרדימה בעצמה.

אני נזכרת בשיר המופלא של ע' הלל "לילה" ומשמיעה אותו תוך כדי הסצינה. השיר מפתיע ומייצר דמעות על לחיים רבות. בשיתוף אחרי אני מבינה שהשיר שהושמע והיה לי מורכב כילדה פתאום מתחבר ומקבל משמעות מכילה. כך גם השיתוף של שאר המשתתפים – חיבורים ברמה קוסמית ממש – האב על הבמה ששר לילדה באמת שר את השיר לילדתו הקרויה באותו השם כשזו לא יכלה להרדם. נפלאות הפלייבק.

http://www.milshir.com/index.php?action=song&song_id=10613