"מה, אף אחת אחרת לא רוצה לספר היום?" שאלתי, זוכרת את תחושת המאבק בפעם הקודמת כשכולן רצו להביא חלום שנחלם. "טוב, היום הנושא הוא הצל" עונה חברה, ומי רוצה להביא את הצל שלו ככה לפני כולם?!" בתחילת היום הדגים באומן על אדיפוס את המפגש המכאיב והמתסכל עד מדכא עם הצל "אדיפוס כבן 40, חי כבר כמה שנים טובות עם אמו והמחזה נפתח בכך שלפתע הממלכה חולה." בפנייתו של אדיפוס אל האורקל הוא נענה כי קרה פה משהו ואף אחד לא לקח אחריות. הממלכה חולה והא רוצה לחקור. "בהתחלה הוא משליך החוצה" מבאר באומן "

להבחר על ידי המספרת כפרוטוגניסט שתגלם אותה. לחשוב יחד בקבוצה איך לגלם את זה הכי נכון. להכנס לתפקיד. להכנס מדי. לראות מולי את הסיוט חוזר מבלי יכולת לעצור. מבלי יכולת לומר אותי. מבלי להנמיך את העוצמה. והלא יש לי שלט ביד לא? אז איך זה יכול להיות? מי מנהל את מי - הסיטואציה או אני? לחוש אשמה. הנה צץ לו קומפלקס יונגיאני, כפי שהסביר היטב אבי באומן פסיכולוג קליני בכיר ואנליטיקאי יונגיאני מדריך - שריתק אותנו במהלך היום כולו, בסקירתו את יונג ותורתו. אשמה כי אני עוד לא שם, לא מצליחה לפ

"יו, אנלא מאמינה" אומרת אחת המשתתפות בהפסקה תוך כדי אכילת סלט על הספסל בשמש החורפית. "סוזאנה פנדזיק בכבודה ובעצמה מלמדת אותנו! סוזאנה מ'ששת המפתחות', 'סוזאנה והרזוננסים'". אני נזכרת בחיוך בסדנה מחסירת פעימה עם אותה סוזנה, לפני קרוב לעשרים שנים. היטיבו עמה עוד יותר השנים שחלפו אני חולקת עם חברה מספסל הלימודים דאז. שקט מוחלט שורר בכתה כשפנדזיק מתארת כיצד בשרטטה את תיאורית ההדהודים, עקבה אחר אופן שקיעתן של אבנים הנזרקות אל המים. הדגש הוא על האדוות שנוצרו סביב אותה אבן "הראשונה ת