בראשית היתה אמא. אחר כך הכל הפך סבוך כל כך. לאורך המפגש כולו עלתה התמה הורה-ילד. ואולי נכון יותר לומר - ילד הורי. במפגש השני הפירוק וההרכבה הרגיש כמו התמודדות עם קוביה הונגרית. את "שיטת סטניסלבסקי" השחקן והבמאי אודות "זכרון חושים", בוחר ניר רז להציג לנו "על קצה המזלג" בדימוי של פסטה, ומבקש מאתנו לדמות כל רגש כאיטריה מסוג וצבע אחר. זאת במטרה לבטא את הרגש על הבמה מבלי "לשחק אותו" אלא באמת להיות בו. הוראות הפעלה: מתמקדים ברגש מסוים, נזכרים בחויה שהיתה לנו שהרגש אז היה עוצמתי. "

העיסוק בהתחלות עלה במהלך המפגש הראשון בלימודי פסיכותרפיה בתיאטרון פלייבק ביתר שאת. מחד, ההשתוקקות למובנות - "לעשות סדר בכל הכאוס הזה", ומאידך הרצון לחופש ואילתור. במהלך היום כולו חלה תנועה, בקשה ל"שחרר את הברגים", לנפץ את התיוגים בהם אנו מורגלים. לדעת, לראות לפרק ולהרכיב מחדש. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הָלַכְתִּי לְשָׁם עִם אִמָּא, לִרְאוֹת אֵיפֹה בְּדִיּוּק אֲנִי יוֹשֵׁב וּלְהַכִּיר אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלִּי (הַמּוֹרָה סִימָה) וְהָיוּ שָׁם כָּל מִינֵי יְלָדִים שֶׁתֵּכֶף רָאִיתִי